החלטה בתיק בש"א 3476/05

1.        בתיק זה מתעוררת השאלה אם הדרך הראויה לתקיפת פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 24.3.05 הינה ערעור בזכות או ברשות.

2.        המבקשות טוענות כי פסק הדין בערעור ביטל את החלטת כב' הרשם א' שילה מיום 24.11.04 והכריע לגוף העניין, ומכאן שעומדת להם זכות לערער. המשיבה, מאידך, טוענת כי בפסק הדין שלערעור לא בוטלה החלטת כב' הרשם אלא שניתן לה תוקף מהותי ונוספו לה תשלומי ריבית ועל כן המדובר בערעור ברשות. עוד טענה כי כבר בבקשה לעיכוב הביצוע נפסק על-ידי כב' השופט א' רובינשטיין (מיום 20.4.05) כי למבקשות עומדת האפשרות להגיש ערעור ברשות.

3.        לאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי אכן בנסיבות המקרה עומדת למבקשות רשות לערער ולא ערעור בזכות. יצוין תחילה, כי נראה כי החלטת כב' השופט א' רובינשטיין לא התייחסה במישרין לסוגיה זו אלא לעניין עיכוב הביצוע, ומשעה שהשאלה שבפני לא עמדה לכאורה בהליך דהתם, לא מצאתי להיסמך רק על האמור בהחלטה לעניין עיכוב הביצוע במסגרת הבקשה שבפני.

4.        בבחינת החומר שבפני עולה כי החלטת כב' הרשם א' שילה ניתנה במסגרת בקשת המשיבה לקביעת מועדי תשלום (בהמשך להסכם הפשרה שנתקבל בפני כב' הרשמת י' שיצר 20.6.02), ושלטענת המשיבה לא עמדו המבקשות בתשלום שנקבע בו. כב' הרשם שילה קבע, הלכה למעשה, כי מועדי התשלום מטעם המבקשות חלפו. על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור שעיקרו הטענה כי כב' הרשם לא התייחס בהחלטתו לשאלת פסיקת הריבית בגין אי התשלום. המבקשות טענו בתשובה לערעור, בין היתר, כי אין כלל בסיס לחיוב שלהן בסכום האמור.

5.        פסק-דינו של בית המשפט המחוזי נשוא ההליך שבפני (מיום 24.3.05) לא הפך את החלטתו של כב' הרשם א' שילה אלא קיבל אותה והוסיף לה - נוכח טענת המבקשות - את הקביעה כי החיוב עצמו שבהסכם הפשרה הינו כדין. אין מקרה זה מהווה, על כן, חריג לכלל לפיו ערעור על החלטת בית המשפט בערעור על החלטת רשם דינו דין ערעור ברשות (סעיף 96 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). בכך שונה גם המקרה שבפני מן העניינים שנדונו בבש"א 7328/01 וינברג דורין נ' כהנא, פ"ד נ"ו (2)  913, ובע"א 13/80 הסמינר למורים נ' סולל בונה פ"ד ל"ו (1) 269).

6.        הנה כי כן, השאלה אותה מבקשת המבקשת להביא בפני בית-משפט זה הינה שאלת חיובה בסכום האמור בהסכם הפשרה. שאלה זו הוכרעה על-ידי כב' הרשם - שקבע כי המועד לחיוב חלף - ועל-ידי בית המשפט המחוזי שאישר קביעה זו ואף קבע כי אין ממש בהשגות המבקשות על עצם החיוב. במצב דברים זה, המדובר אפוא ב"גלגול שלישי" של אותה הסוגיה.

7.        המבקשות תוכלנה אפוא להגיש בקשת רשות ערעור תוך 7 ימים מעת ההמצאה. כן תשאנה הן בהוצאות המשיבה בהליך זה בסך 3,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל. החלטה זו תישלח לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ב בניסן התשס"ה (1.5.2005).

                                                             יגאל  מרזל

                                                                  ר ש ם 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: